Skip to content

The iboock site

Ilan Boock

וש מאות וחמישים קילומטרים לשעה מכיוון הים וצפויה להתפשט לאורך רצועת החוף בדרכה מזרחה. הקריין אמר שהממשלה הכריזה על תוכנית חירום כהיערכות לקראתה, והעלונים שחולקו בתיבות הדואר של התושבים הדריכו את ההורים כיצד להרגיע את ילדיהם

הייתה לי פעם זונה קטנה בקובה. היא לא הייתה שלי, אבל בימי חמישי, לעת ערב, בשעת הדמדומים, היא הייתה בוחנת אותי בקפדנות לפני שהייתה מתפתלת מעליי כאילו נולדה לזוג נחשים. הייתי הנימול היחיד שלה. אחרי זה היא הייתה נותנת לי כתובת ואני הייתי הולך לשמוע את החברים שלה מנגנים עד שכרות מסריחה של רום באיזה כוך ליד הפלאסה דה לה רבולוסיון.

בכל יום שישי, בין ארבע לחמש אחר־הצהריים, אני פותח לאמא שלי את החזייה. מרגע הפתיחה אני והיא נכנסים אל שבת המנוחה. בכל פעם שאני פותח לאמא שלי את החזייה, אני יודע שאפשר להירגע. מרגע זה מפסיקים לעבוד, מפסיקים לנקות, מפסיקים לבשל, ומקבלים את פני המלכה.

והייתה מרימה אותו ולוחשת בכעס באוזנו “ששששששש! מה אתה רוצה? תישן! תישן כבר!!!”

ובלסתות נעולות כשל כריש, ובזרועות צנומות, הייתה מניחה את ראשו על כתפה, ומיליוני המהומי “נומי נומי” כעוסים היו נלחשים אל צינת הלילה העייף.

משיחפרסה משיח

יוסי שלום,
הפעם אכזבת! ההורים אינם סוררים, ההורים שורדים בקושי. המאמר בהארץ מיום שישי 10 במאי נפל תחת התגובה הפבלובית של ארגוני המורים. דווקא אתה שאינו חושש לצאת נגד הזרמים החשוכים בחברה, דווקא אתה שמכיר בחשיבות הפרט, דווקא אתה שמכיר את המערכת לפני ולפנים, לא הקשבת או קראת את הרעיונות שמעלים ההורים, אלא רק להסתה של ראשי ארגוני המורים (אשר רבים מהמורות ומורים כלל אינם שותפים לאותן תגובות) אשר אינם מוכנים לקבל שום שינוי הדרוש לטובת הילד.

ראשית, מורים נגד הורים וההיפך הינו חלק מאותה שיטה של שיסוי קבוצות בחברה אחת בשנייה. המהות לעומת זאת הינה טובת הילד. אין צורך להכביר מילים על מצב מערכת החינוך בישראל ועל הידרדרות המערכת. אחת הבעיות היא שהמערכת עוברת חדשות לבקרים רפורמות כאלו ואחרות, רפורמות שאינן מתמקדות ברווחת הילד וביכולתו לקלוט וללמוד מצד אחד, והאפשרות להפנים את החומר הנלמד וחופש לעסוק בדברים אחרים מצד שני. כיום יום הלימודים החל מכיתה א נמשך לפחות 6 שעות ביום שישה ימים בשבוע (בשישי 5 שעות). לילדים ולמשפחותיהם לא נותר סופשבוע שבו הילד יוכל לנוח משגרת השבוע, לילד לא נותר זמן מספיק כדי להפנים את שנלמד וגם לא נותר זמן משפחתי. לילדים כיום יש יום אחד בשבוע שבו הם אמורים גם לנוח משגרת השבוע הקשה, גם להכין מטלות של בית הספר, להספיק ארוחה משפחתית, שמירת שבת או ביקורי קרובים וחברים, מסיבות, טיולים וכדומה. במוצאי שבת הילדים קורסים מחוסר מנוחה. אין לי ספק – למרות שאיני איש מקצוע – שחלק לא מבוטל מבעיות המשמעת, חוסר הריכוז והגידול חסר הפרופורציות בילדים עם הפרעות קשב וריכוז נובע מהעדר מנוחה וזמן שקט ללא לימודים ומטלות. ריכוז המנוחה על פני 9-10 שבועות ברצף אינו משיג דבר לרווחת הילד.

אם היה היגיון בשיגעון בללמד שישה ימים בשבוע, אני בטוח שכל העולם היה ממשיך בכך. אני בטוח שגם הורים עובדים היו ממשיכים בשבוע עבודה של שישה ימים, זה הרבה יותר יצרני. אך כפי שהבינו גדולים ממני, המבוגרים אינם יכולים להיות יצרניים שישה ימים בשבוע ויש צורך לספק למבוגרים זמן איכות ורווחה סוציאלית. מדוע אותם טיעונים אינם מוחלים על הילדים? כיצד ייתכן שהאוכלוסייה היחידה בארץ הנמצאת במסגרת יצרנית שישה ימים בשבוע הם הילדים הצעירים בבתי הספר היסודיים ובגני הילדים? יותר מכך, כיום בתי ספר תיכוניים רבים גם כך מלמדים בצורה רשמית או חצי רשמית רק חמישה ימים בשבוע. כך שרק ילדינו הצעירים, שמעבירים אותם בהרף עין ממגרש המשחקים לספסל הלימודים, מצפים מהם להיות מסוגלים לכך להתנהל כך (ובמאמר מוסגר – גם מצפים מאותם ילדים לאכול צהריים רק בשעה 14:30 כתוצאה מאותן רפורמות שלא שקלו את טובת הילד).

אם היה היגיון בללמד שישה ימים בשבוע, הרי שהדבר היה אמור לבוא לידי ביטוי בחינוך ובהשכלת הילדים, ואני בטוח שתסכים עמי שאין הדבר כך.

ההצעה שהעלו גופי ההורים הפעילים ובראשם “הורים עובדים לשינוי” (אשר איני נמנה עמם) אינה מדברת כלל על ביטול חופשות למורים אלא על שינוי שבוע הלימודים שיתאם לשבוע העבודה במדינה. אין דבר וחצי דבר בנוגע לביטול החופשות למורים, אלא רק על התאמת שבוע העבודה של המורים לכלל המשק. אף אחד לא מצפה מהמורים אשר עוסקים בעבודה קשה כל השבוע כולל בשעות הערב והלילה, להיות בייביסיטר לילדים, נהפוך הוא, לימודים ביום שישי משמשים מעין בייביסיטר להורים שרוצים להספיק לסידורים ולקנות חלה בשבת. היכן בדיוק קראת דרישה של ההורים שהמורות יעבדו יותר?

בשל העובדה, שלא עיינת בהצעת “הורים עובדים לשינוי”, אציין את ראשי הפרקים בהצעתם. התוכנית המלאה נמצאת באתר הארגון http://www.ihorim.co.il/. כיום שנת לימודים כוללת 221 ימי לימוד (213 לעל-יסודי) שהם כ-37 שבועות. קיצור שבוע הלימודים לחמישה ימים והעברת חלק מאותם 37 ימי לימוד שיתפנו לקיצור החופשות לתלמידים על ידי:
– העברת 27 ימים לטובת קיצור חופשים, ובעיקר קיצור החופש הגדול לשישה שבועות – בדומה לנורמה בעולם המערבי. עדיין ההורים יצטרכו למצוא פתרון לילדיהם גם אם יכפילו את ימי החופשה של העובדים.
– יתרת הימים – 10 ימי לימוד – יומרו לשעות לימוד שישמשו במהלך השנה לשעות הוראה וסיוע פרטניים לילדים הזקוקים לכך.
– בד בבד לשינוי שתואר, מומלץ ליזום הקמת מסגרות משלימות שתפעלנה בתוך בתי הספר ביום שבו לא יפעלו בתי הספר במתכונת הרגילה.

לצערי המאמר שלך אינו באמת תומך במורים. ראשי ארגוני המורים אשר תוקפים במילים שאין מקומן אצל אנשי חינוך אינם באמת דואגים לעמיתיהם, אלא זהו חלק מחוסר היכולת שלהם להכיל את מצב המשק, את הקושי העובר על הילדים והמשפחות ועל האדם העובד במאה ה-21. אני בטוח שרוב המורים יעדיפו סופשבוע ארוך כמו מרבית חבריהם ולא יום בחירה באמצע השבוע אשר אינו מאפשר להם לבלות זמן עם יתר בני המשפחה.

אין קשר בין עצם הדבר שיש צורך בהשוואת שבוע העבודה לשבוע הלימודים לצורך להגדיל את מספר ימי החופשה של ההורים. סולידריות, התחשבות וכבוד לכל אחד ואחד בין אם אלו הילדים ובין אם אלו האנשים העובדים, מורים, אנשי היי-טק או האדם העובד יהיה אשר יהיה, זהו הבסיס בדרישה לשינוי מבנה שנת הלימודים. דרישה אחת מני רבות אשר יכולות לשנות את פני החברה ולהובילה למקום טוב יותר.

אינני חלק מהתארגנות – אלו רעיונות דומים שמבעבעים אצלי בהיותי אב לילדות במערכת החינוך אשר נחרד מהמצב הקשה במערכת בפרט ובמדינה ובחברה בכלל.

אילן

[simply_instagram endpoints="users" type="recent-media" size="thumbnail" display="6"]